מה זו עבודת צל, ואיך פוגשים את הצל בדף?

עבודת צל היא היכרות עם החלקים בנפש שדחקנו הצידה, כי הם לא התאימו למי שהיינו אמורות להיות: כעס שאסור היה להראות, צורך שהתביישנו בו, כישרון שלמדנו להסתיר. ביומן ויזואלי את נותנת לחלקים האלה צורה על הדף, דמות, צבע או דימוי, ופוגשת אותם מחוץ לעצמך. את מתחילה מהכוחות שלך, ומתארת את הדמות לפני שאת מפרשת אותה.

שמי רקפת הדר, אני מטפלת באמנות, סופרת ובעלת בית הספר להכשרת מלוות דרך ליצירה ביומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש". כשמחפשים היום "עבודת צל" בעברית, מוצאים בעיקר הסברים פסיכולוגיים ותרגילים, ומעט מאוד מהם מדברים על דף, על צבע או על דימוי. וחבל, כי כשעובדים רק במילים, עונה קודם הראש, והוא כבר מזמן הכין לעצמו תשובה. דימוי נכנס מדלת צדדית, ובדרך כלל הוא מגיע עוד לפני שהמחשבה מספיקה להתגונן.

מה זה הצל לפי יונג, במילים פשוטות?

בפסיכולוגיה של קארל יונג, הצל הוא החלקים באישיות שקשה לנו לקבל, ולכן דחקנו אותם אל מחוץ לטווח הראייה. הם לא נעלמים. הם ממשיכים לצוץ מהצד: ברוגז מוגזם על מישהי אחרת, בחלום, בדימוי שתופס אותך בלי שתדעי להסביר למה.

והצל לא רק חשוך. לפי יונג יש בו גם כמיהות וחלומות שלא העזנו להגשים, ולחלק הזה קוראים לפעמים "הצל הזהוב": כישרון, ביטחון או אור שלמדנו להסתיר באותה עקשנות שבה הסתרנו את הכעס. התכונות שאת מעריצה קצת יותר מדי אצל אישה אחרת גרות הרבה פעמים בדיוק שם.

עבודת צל, שנקראת גם עבודת צללים, היא הדרך להכיר את החלקים האלה ולהכיר בהם, במקום להמשיך להתווכח איתם בראש.

בהכשרת מלוות דרך יש שיעור על האמנית הפנימית, ובו אנחנו מדברות גם על הצל של ארכיטיפ האמן: האמן הרעב, השיגעון, הביקורת העצמית והשיפוטיות. גם לארכיטיפים אחרים שאנחנו פוגשות בהכשרה, כמו המלכה, יש צד צל משלהם, וכשיודעים לקרוא לו בשמו, אפשר ליהנות ממה שכל ארכיטיפ נותן בלי לסבול מהצל שלו.

למה לעשות עבודת צל דרך יצירה?

יש לזה שלוש סיבות:

1. היד בוחרת ראשונה. הראש החושב הוא זה שהסתיר את הצל מלכתחילה, ולבקש ממנו לכתוב עליו זה כמו לבקש מהשומר לפתוח את השער. כשהיד נעצרת על תמונה במגזין עוד לפני שאת יודעת למה, משהו אחר בחר בה.
2. דמות על הדף נותנת מרחק. ברגע שלחלק שדחקת הצידה יש גוף על הדף, צללית שחורה, פנים מודבקות או כתם אדום, הוא כבר מחוץ לך. את יכולה להסתכל עליו במקום להיות בתוכו, ובזכות המרחק הזה אפשר להישאר מולו ולא לברוח.
3. כך עשה גם יונג. הוא לא הסתפק במילים, וצייר את הדמויות שפגש בעבודה הפנימית שלו, בדפים שהפכו אחר כך ל"ספר האדום".

שיטת "דפי נפש" היא שיטה ליצירה ביומן ויזואלי שמשלבת עקרונות מעולם הטיפול באמנות, פסיכולוגיה יונגיאנית ועבודה רגישה לטראומה, בתוך מבנה פשוט של שבעה אלמנטים. אפשר להשתמש במבנה הזה גם כדי לפגוש את הצל, ובהמשך אראה לך איך. על הרגע שבו היד נעצרת על דימוי, ולמה הבחירה הזאת עוקפת את המבקר הפנימי, כתבתי במאמר על קולאז' מרפא.

האם עבודת צל מסוכנת?

עבודת צל יכולה להציף, בעיקר כשצוללים לבד ובבת אחת אל החומר הכי קשה. בצל מחכים לפעמים כעס, צער ובושה שישבו בבטן שנים, ולפעמים גם פצעים אמיתיים. כשהם עולים מהר מדי, הגוף מגיב כאילו זה קורה שוב עכשיו, וזו כבר הצפה.

לכן בשיטת "דפי נפש" לא עובדים עם הטראומה ישירות, אלא אם האישה עצמה הביאה את החומר והיא מוכנה לעבוד איתו. כל מפגש מתחיל בחיבור לחלקי הנפש החזקים והטובים ולמשאבים: אנשים שאת אוהבת, מקומות שמרגישים בית, רגעים שבהם היית אמיצה יותר משחשבת. רק מתוך הקרקע הזאת את מתקרבת לצל, ובקצב שלך.

עצרי וסגרי את היומן אם:

• הגוף עובר לכוננות. לב דוהר, נשימה קצרה וגבוהה, רעד בידיים.
• את מתנתקת. תחושה שאת לא לגמרי בחדר, שהדף רחוק ממך.
• אותה תמונה חוזרת שוב ושוב בראש, בלי שום הקלה.
• אחרי היצירה את מרגישה גרוע יותר, בכל פעם מחדש.

ומה עושים ברגע הזה? הניחי את המכחול, נשמי שלוש נשימות ארוכות, וחזרי לחדר דרך החושים: הרגישי את כפות הרגליים על הרצפה, שתי כוס מים קרים. אחר כך סגרי את הדף ופתחי את דף המשאבים שלך. כתבתי על זה צעד אחר צעד במאמר מה עושים כשעולה משהו קשה בזמן יצירה.

מתי לא לעשות את זה לבד? כשההצפה חוזרת בכל פעם שאת פותחת את היומן, כשהשינה או התפקוד היומיומי נפגעים, כשיש מחשבות לפגוע בעצמך, או כשמשהו קשה קרה לאחרונה והוא עוד פתוח וטרי. במצבים האלה חשוב שתהיה לצידך מטפלת, והדפים שלך יכולים לבוא איתך לטיפול. ואם עולות מחשבות לפגוע בעצמך, אל תחכי: בער"ן עונים בכל שעה ביממה, בטלפון 1201.

איך פוגשים את הצל בדף, צעד אחר צעד?

תצטרכי מחברת עם דפים עבים, ערימה של מגזינים ישנים, מספריים, דבק וכמה צבעים שכבר יש בבית. חצי שעה מספיקה. אם זו הפעם הראשונה שלך, צרי קודם דף משאבים, דף נפרד של מה שנותן לך כוח, והשאירי אותו פתוח לידך.

ואז עברי על שבעת האלמנטים של שיטת "דפי נפש":

1. כוונה. הקדישי את הדף לדמות אחת: תכונה שמרגיזה אותך אצל אחרות, או תכונה שאת מעריצה אצל אחרת ואף פעם לא מרשה לעצמך. מילה אחת מספיקה. זה כיוון, לא תוכנית.
2. קסם המקריות. דפדפי מהר במגזינים ותלשי כל דימוי שהיד נעצרת עליו, עוד לפני שאת מבינה למה. אל תתווכחי עם הבחירה. גם דימוי שמעורר בך אי נוחות קטנה שייך לכאן.
3. רקע. מרחי שכבת צבע ראשונה, הקרקע שהדמות תעמוד עליה. בחרי צבע שנותן לך תחושת ביטחון, כי הרקע הוא המקום שלך בזמן שאת פוגשת אותה.
4. דימויים. תני לדמות גוף: צללית גזורה, פנים מודבקות, צורה מצוירת, או חיבור של כמה מהדימויים שתלשת. היא יכולה לתפוס על הדף כמה מקום שהיא רוצה.
5. צבע. הוסיפי צבע סביב הדמות, כי הצבע הוא האנרגיה שלה. איפה היא חמה, איפה דהויה, ואיפה היא נוזלת אל הרקע?
6. קו. ציירי את הקו שבינך לבינה: מסגרת, שביל, חוט שמחבר אותה לקצה הדף. את מחליטה כמה קרוב היא עומדת.
7. טקסט. בסוף, תני לדמות להגיד משפט אחד. כתבי אותו לידה, בקול שלה, בלי לערוך.

לא חייבים את כל השבעה בכל דף, והסדר גמיש. המבנה נותן ביטחון, ואת חופשייה לזוז בתוכו.

מה עושים עם הדמות אחרי שהיא על הדף?

קודם פוגשים אותה, ורק אחר כך מסבירים אותה. בשיטת "דפי נפש" יש לזה שלושה שלבים, בסדר הזה:

1. הרגשה. מה הדף הזה עושה לי כשאני מסתכלת עליו? לפני כל הסבר.
2. תיאור. מה יש עליו בפועל: אילו דימויים, אילו צבעים, מה גדול ומה קטן, מה מסתתר בפינה.
3. שאלה אחת. שאלה פתוחה שלא מציעה תשובה, למשל "מה הדמות הזאת הוסיפה לדף, שלא היה בו לפניה?"

אל תמהרי לתת לה שם. ברגע שאת אומרת "זה הכעס שלי", את מחליפה את כל מה שיש בדימוי בתווית שכבר הייתה לך. אחר כך סגרי את הדף: כתבי תאריך, סגרי את היומן, הניחי שתי ידיים על הכריכה ונשמי נשימה אחת.

ומדי פעם חזרי לדפי הצל ועייני בכמה מהם יחד. כשכל דף מתוארך, אפשר לראות לאורך זמן מה השתנה, ולפעמים תגלי דמות שחוזרת שוב ושוב.

מה ההבדל בין עבודת צל לטיפול?

עבודת צל ביומן היא לא טיפול, והיא לא באה להחליף אותו. ההבדל העיקרי הוא בשאלה מי מלווה אותך.

השניים לא מחליפים זה את זה, והרבה נשים נעזרות בשניהם במקביל. ולא פעם היומן הוא בדיוק הגשר: הדפים שיצרת יכולים להתלוות אלייך לחדר הטיפול ולומר שם את מה שקשה להגיד. על הדרך הזאת, להתקרב לכאב דרך המשאבים, כתבתי בהרחבה במאמר על יומן ויזואלי אחרי טראומה.

שאלות נפוצות

מה זו עבודת צל?

עבודת צל היא היכרות עם החלקים באישיות שקשה לנו לקבל, ולכן דחקנו אותם הצידה, כמו כעס, בושה או כישרון שלמדנו להסתיר. המושג מגיע מהפסיכולוגיה של קארל יונג. ביומן ויזואלי נותנים לחלקים האלה צורה על הדף, ופוגשים אותם מחוץ לעצמנו.

האם עבודת צל מסוכנת?

היא יכולה להציף, אם צוללים לבד ובבת אחת אל החומר הכי קשה. מתחילים מהמשאבים, יוצרים בפרקי זמן קצרים וסוגרים את הדף בטקס קבוע. אם ההצפה חוזרת בכל פעם שפותחים את היומן, נכון לעשות את העבודה הזאת עם מטפלת.

איך יודעים מה הצל שלי?

שימי לב למה שמרגיז אותך יותר מדי אצל אחרות, ולמה שאת מעריצה יותר מדי אצל אחרת. שניהם מצביעים לא פעם על חלקים שלך שדחקת הצידה. ביומן אפשר לחפש את הצל גם בדימויים שאת חוזרת אליהם שוב ושוב, בלי לדעת למה.

צריך לדעת לצייר כדי לעשות עבודת צל ביומן?

לא. קולאז', נייר קרוע, צבע וצלליות פשוטות עושים את העבודה. דמות שבנויה מדימויים ממגזינים, ומשפט אחד לידה, הם דף צל שלם.

מה זה הצל הזהוב?

הצל הזהוב הוא הצד המואר של מה שדחקנו הצידה: כישרון, ביטחון או אור שלמדנו להסתיר. התכונות שאת מעריצה קצת יותר מדי אצל אישה אחרת מצביעות עליו לא פעם.

האם אפשר לעשות עבודת צל לבד, בלי מטפלת?

אפשר, כשהחומר כבד אבל משהו בו זז, ואחרי הדף את מרגישה קצת יותר קלה. לא כדאי לעשות את זה לבד כשההצפה חוזרת בכל פעם, כשהשינה או התפקוד נפגעים, כשיש מחשבות לפגוע בעצמך, או כשמשהו קשה קרה לאחרונה. ואם עולות מחשבות לפגוע בעצמך, אל תחכי: בער"ן עונים בכל שעה ביממה, בטלפון 1201.

יש בדרך כלל דימוי אחד בערימת המגזינים שאת מדלגת עליו, ואז חוזרת אליו שוב… ממנו הדף רוצה להתחיל. את לא צריכה לדעת עדיין מה הוא אומר, רק להכניס אותו לדף ולשבת לידו קצת. פני לעצמך חצי שעה השבוע, קחי דף, צבעי מים, כמה דימויים וצרי משהו שמשקף בדיוק את מה שאת מרגישה עכשיו. ואם את עוד בתחילת הדרך, המדריך לדף הראשון מלווה אותך צעד אחר צעד, ובאתר מחכה לך שיעור מתנה בהרשמה לרשימת התפוצה: visualjournal.co.il

ואם יהיו לך שאלות בדרך, אני כאן.

באהבה, רקפת

מה ההבדל בין הכשרת ארכיטיפים של צבע להכשרת מלוות דרך?

הכשרת מלוות דרך והכשרת ארכיטיפים של צבע הן שתי הכשרות עצמאיות, ואת לא צריכה לעבור אחת כדי להגיע לשנייה. ההבדל הוא בשיטה ובמה שיש לך ביד בסוף: בהכשרת מלוות דרך את לומדת את שיטת "דפי נפש" ויוצאת עם קורס שבנית בעצמך, ובהכשרת ארכיטיפים של צבע את לומדת את עולם הצבע והארכיטיפים ויוצאת עם קורס מוכן ועם כלי אבחון בצבע.

שמי רקפת הדר, אני מטפלת באמנות, סופרת ובעלת בית הספר להכשרת מלוות דרך ליצירה ביומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש". אני מנהלת את בית הספר יחד עם איריס גל, ושתינו מלמדות בשתי ההכשרות, לצד מורות נוספות. כתבנו את המאמר הזה יחד, כדי שתוכלי לראות את שתי ההכשרות זו לצד זו ולהרגיש לאן את נמשכת.

מה ההבדל בין שתי ההכשרות, בקצרה?

מה זו הכשרת מלוות דרך?

הכשרת מלוות דרך היא ההכשרה המקצועית בשיטת "דפי נפש". שיטת "דפי נפש" היא שיטה ליצירה ביומן ויזואלי שבה כל דף נבנה בשכבות, מתוך שבעה אלמנטים: כוונה, קסם המקריות, רקע, דימויים, צבע, קו וטקסט.

ההכשרה נולדה ב-2016, כשנשים שיצרו איתי ביומן רצו להעביר את זה הלאה וביקשו מסגרת שתלמד אותן איך. היא בנויה מ-20 מפגשי זום חיים. קודם את עוברת את הדרך בעצמך: שבעת האלמנטים, החומרים והטכניקות, כריכת יומנים והעבודה עם הקולות הפנימיים. אחר כך את לומדת ללוות קבוצה, ומה לעשות כשעולה בה חומר קשה.

במודול האחרון את בונה קורס מקורי משלך, בליווי אישי של איריס, ומעבירה אותו לקבוצת פיילוט. הקורס נבנה מתוך החזון שלך, לקהל שאת בוחרת ועל הנושאים שמעניינים אותך. בסוף את מקבלת תעודת "מלוות דרך בשיטת דפי נפש" לעבודה עם קבוצות ועם יחידים, ומצטרפת לקהילת מלוות הדרך בארץ ובעולם.

על בית הספר ועל ההכשרה בהרחבה כתבתי במאמר בית הספר של שיטת "דפי נפש", ובדף הכשרת מלוות דרך תמצאי את הסילבוס ואת הפרטים של המחזור הנוכחי.

מה זו הכשרת ארכיטיפים של צבע?

הכשרת ארכיטיפים של צבע מלמדת שיטה אחרת, שעוסקת בעולם הצבע והארכיטיפים. שיטת "ארכיטיפים של צבע" היא שיטה רוחנית ואמנותית שנולדה מתוך שיטת "דפי נפש". בעזרת הצבע והארכיטיפים היא עוזרת להכיר את שלוש האנרגיות שאיתן באנו לעולם: הליבה, הקשר והרוח. היא מובנית יותר משיטת "דפי נפש", אבל אין בה מילון קבוע של צבעים: כל אחת בונה לעצמה מפת צבעים אישית. פיתחתי את השיטה אחרי שעברתי על מאות הדפים שיצרתי ביומן, וגיליתי שמה שחיבר ביניהם היה הצבע.

את עוברת קודם בעצמך את המסע של השיטה, שלוש אנרגיות ושבעה שערים, ואחר כך לומדת ללוות אחרות בעזרת כלי האבחון והליווי שלה. שלושה מהם:

• פרח הקשת. כלי התבוננות: את לוקחת התלבטות, חלום או כל דבר שאת רוצה להבין, ופורשת אותו על שלוש האנרגיות ועל המעברים ביניהן.
• קפסולת הצבע. את יוצרת בועת צבע בשלושת צבעי היסוד וכותבת סביבה מנטרה, כדי לאזן ולעבוד על אמונה מגבילה.
• הקמע. עבודה עם בדים ורקמה: את יוצרת, מתוך כוונה, קמע מצבעי מפת הילדות שלך, והוא נשאר איתך יום יום כדי לאזן דפוס שחוזר בחייך.

לקראת הסוף יש פרקטיקום: את מעבירה את התהליך לנשים אמיתיות, לפחות שלושה מפגשים, בליווי. ובסוף את מקבלת קורס מוכן בן שמונה מפגשים, "מעברים בספירלת הצבע של הילדות", ורישיון ללמד אותו. אפשר ללמד את הקורס כמו שהוא, לקחת ממנו חלקים או לפתח אותו לטעמך. לצידו את מקבלת ערכת חומרים מוכנה להוראה, ואת התרגום העברי של הספר "ארכיטיפים של צבע" עוד לפני שייצא לאור.

על השיטה עצמה, ואיך היא עובדת, כתבתי במאמר ארכיטיפים של צבע: מה זה, ואיך צבע עוזר להכיר את הנפש?, ובדף הכשרת ארכיטיפים של צבע תמצאי את הסילבוס המלא.

מה משותף לשתי ההכשרות?

• שתיהן בזום ונמשכות כחצי שנה, וכל המפגשים מוקלטים ונשמרים בספריית ההקלטות באתר.
• קודם את עוברת את הדרך בעצמך, ואחר כך לומדת ללוות אחרות.
• ליווי אישי של איריס: בהכשרת מלוות דרך היא מלווה אותך בבניית הקורס שלך, ובארכיטיפים של צבע יש לך איתה שני מפגשים אישיים, שבהם את מתחברת לחזון שלך, ליעדים שלך ולקהל שמעניין אותך.
• לאורך ההכשרה יש קבוצה סגורה של המחזור, ובסופה מחכה לך קהילה של בוגרות בארץ ובעולם.
• ושתיהן לא דורשות ניסיון קודם.

איזו הכשרה מתאימה לי?

כדאי לשאול את עצמך שתי שאלות. מה מושך אותך יותר, היומן הוויזואלי על כל השכבות שלו, או הצבע והארכיטיפים? ומה את רוצה שיהיה לך ביד ביום שאחרי, קורס שבנית בעצמך או קורס מוכן?

• אם את רוצה לבנות קורס שהוא כולו שלך, מהחזון שלך ולקהל שאת בוחרת, ולעבוד עם היומן הוויזואלי על כל שבעת האלמנטים שלו, הכשרת מלוות דרך מתאימה לך.
• אם הצבע מדבר אלייך, ואת רוצה לצאת עם קורס מוכן ומובנה, שיעור אחרי שיעור, ועם כלים לאבחון ולליווי, הכשרת ארכיטיפים של צבע מתאימה לך יותר.

אפשר לעשות את שתיהן?

כן. כל הכשרה עומדת בפני עצמה, ואין ביניהן סדר מחייב. שיטת "ארכיטיפים של צבע" נולדה מתוך שיטת "דפי נפש", ולכן לבוגרות מלוות דרך היא יכולה להיות הצעד הבא, העמקה בעולם הצבע והארכיטיפים. ויש להן גם מחיר מיוחד בהכשרה. ומי שמגיעה לארכיטיפים של צבע בלי להכיר את היומן לא מתחילה מאפס: כל נרשמת מקבלת במתנה את "הכירי את צבעי הנפש", קורס הבסיס בשיטת "דפי נפש". למי שמתחילה הוא נקודת פתיחה, ולמי שכבר מכירה הוא רענון.

צריך ניסיון קודם בטיפול או בהנחיה?

לא. להכשרות לא צריך ניסיון קודם, לא בטיפול ולא בהנחיה, וגם לא בציור. חלק מהלומדות הן מטפלות ומנחות שמוסיפות כלי לעבודה שלהן, וחלק מגיעות בלי שום רקע מקצועי.

מה שכן חשוב לנו הוא שתכירי את השיטה לפני שאת מחליטה. אפשר להכיר את שיטת "דפי נפש" באחד הקורסים באתר, בשיעור על שבעת האלמנטים שמחכה לך במתנה כשאת נרשמת לרשימת התפוצה, או בסדנה אצל אחת ממלוות הדרך. ואם את רוצה להרגיש מקרוב את שיטת "ארכיטיפים של צבע", יש ערב פתוח של יצירה בצבעים ביום שני 16.11.2026 ב-20:00, בזום וללא עלות. לפני ההרשמה לכל אחת מההכשרות יש שיחה אישית קצרה עם איריס.

האם ההכשרה הופכת אותי למטפלת באמנות?

לא. ההכשרות האלה מכשירות ללוות נשים ביצירה, והן אינן לימודי טיפול באמנות. בהכשרת מלוות דרך את לומדת במפורש מה ההבדל בין ליווי לטיפול, והיא לא מלמדת לטפל בטראומה. גם שיטת "ארכיטיפים של צבע" איננה טיפול באמנות, והיא לא באה להחליף טיפול: אנחנו מניחות בצד את המילה טיפול, ומדברות על ריפוי. מטפלות שלומדות אצלנו מוסיפות כלי לעבודה שלהן, ומי שמגיעה בלי רקע טיפולי יוצאת עם הסמכה ללוות נשים בשיטה.

מתי נפתחות ההכשרות הקרובות?

• ארכיטיפים של צבע: המחזור השלישי נפתח ביום ראשון 27.12.2026 ונמשך עד 6.6.2027, בימי ראשון 9:30-12:30 בזום.
• מלוות דרך: בכל שנה נפתחים שני מחזורים. מחזור 16 נפתח באוקטובר 2026, ועל מועד המחזור הבא אפשר לשאול את איריס.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין הכשרת מלוות דרך להכשרת ארכיטיפים של צבע?

הכשרת מלוות דרך מלמדת את שיטת "דפי נפש" ליצירה ביומן ויזואלי, ובסופה את יוצאת עם קורס שבנית בעצמך. הכשרת ארכיטיפים של צבע מלמדת את עולם הצבע והארכיטיפים, ובסופה את יוצאת עם קורס מוכן בן שמונה מפגשים, רישיון ללמד אותו וכלי אבחון בצבע.

צריך לעבור את הכשרת מלוות דרך לפני ארכיטיפים של צבע?

לא. שתיהן הכשרות עצמאיות, ואת לא צריכה לעבור אחת כדי להגיע לשנייה. בוגרות מלוות דרך יכולות להמשיך לארכיטיפים של צבע כהעמקה בעולם הצבע, וכל נרשמת לארכיטיפים של צבע מקבלת במתנה גם את קורס הבסיס בשיטת "דפי נפש".

כמה זמן נמשכת כל הכשרה?

שתיהן נמשכות כחצי שנה, בזום. הכשרת מלוות דרך כוללת 20 מפגשי זום חיים, 93 שעות אקדמיות. הכשרת ארכיטיפים של צבע כוללת 18 מפגשי זום חיים, 89 שעות אקדמיות ושני מפגשים אישיים עם איריס.

איזו תעודה אקבל בסוף כל הכשרה?

בהכשרת מלוות דרך את מקבלת תעודת "מלוות דרך בשיטת דפי נפש" לעבודה עם קבוצות ועם יחידים. בהכשרת ארכיטיפים של צבע את מקבלת תעודה ורישיון ללמד את הקורס "מעברים בספירלת הצבע של הילדות" ולהשתמש בכלים של השיטה עם קבוצות ועם יחידים.

צריך ניסיון קודם בטיפול, בהנחיה או בציור?

לא. שתי ההכשרות לא דורשות ניסיון קודם, לא בטיפול, לא בהנחיה ולא בציור. לפני ההרשמה יש שיחה אישית קצרה עם איריס.

האם ההכשרה הופכת אותי למטפלת באמנות?

לא. ההכשרות מכשירות ללוות נשים ביצירה ביומן ויזואלי ובשפת הצבע, והן אינן לימודי טיפול באמנות. מטפלות שלומדות בהן מוסיפות כלי לעבודה שלהן.

מה את מחפשת? כתבי לנו ונעזור לך להרגיש מה מתאים לך. הוואטסאפ של איריס: 052-5535209. ובעמוד ההכשרות באתר תמצאי את שתיהן זו לצד זו.

מחכות לך, איריס ורקפת

ארכיטיפים של צבע: מה זה, ואיך צבע עוזר להכיר את הנפש?

ארכיטיפים של צבע היא שיטה רוחנית ואמנותית ליצירה ביומן ויזואלי. בעזרת צבעים וארכיטיפים היא עוזרת להכיר את שלוש האנרגיות שאיתן נולדנו: הליבה, הקשר והרוח. כל אנרגיה מקבלת צבע יסוד, אבל אין בשיטה מילון קבוע של צבעים. כל אחת בונה לעצמה מפת צבעים אישית, ובעזרתה מבינה טוב יותר את הדפים שהיא יוצרת ואת מה שקורה בחיים שלה.

שמי רקפת הדר, אני מטפלת באמנות, סופרת ובעלת בית הספר להכשרת מלוות דרך ליצירה ביומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש". התחלתי ליצור ביומן ויזואלי בתקופה קשה במיוחד, כשאמא שלי גססה מסרטן. כשעברתי שנים אחר כך על מאות הדפים שיצרתי, גיליתי משהו שלא ציפיתי לו: את הדימויים הדבקתי, אבל מה שחיבר ביניהם היה הצבע. הצבע היה האלמנט החזק ביותר בדפים שלי, זה שאפשר לי לשנות משהו בפנים. ומתוך הגילוי הזה, ומתוך שלוש שאלות שאני שואלת מאז שאני זוכרת את עצמי, נולדה השיטה שעליה אני רוצה לספר לך כאן. השאלות הן: מי אני, מה הייעוד שלי ואיך אהיה מאושרת.

מה זה ארכיטיפים של צבע?

שיטת "ארכיטיפים של צבע" היא שיטה רוחנית ואמנותית שנולדה מתוך שיטת "דפי נפש", ומשתמשת בצבע ובארכיטיפים כדי להכיר את האנרגיות שמרכיבות את הנשמה שלנו. היא נשענת על התאוריה של יונג ועל עולם השמאניזם, ונרקמה לאורך כשבע שנים של עבודה ביומן ופיתוח השיטה.

הרעיון הבסיסי פשוט: הנשמה שלנו מגיעה לעולם עם שלוש אנרגיות, ואם נלמד להכיר אותן מקרוב, דרך צבעים ודימויים על הדף, נוכל להבין את עצמנו טוב יותר ולהתחיל לשנות את מה שתקוע.

מהן שלוש האנרגיות בשיטה?

• הליבה, מי אני? האנרגיה שאיתה באנו לעולם, כמו גרעין. ככה אנחנו מכירות את עצמנו כשאנחנו לגמרי לבד: האופי, הסקרנות, מה שאנחנו אוהבות באמת.
• הקשר, מה הייעוד שלי? כל הקשרים שלנו עם אחרים, מהמשפחה שבה גדלנו ועד העבודה והחברות. השאלה על הייעוד מתעוררת כשאנחנו יוצאות לעולם ופוגשות אחרים, וכאן יושב אחד האיזונים שהכי חסרים לנו בחיים: בין מה שאני צריכה לבין מה שהקשרים שלי מבקשים ממני.
• הרוח, איך אהיה מאושרת? החיבור לטבע, ליצירה, לאמנות ולעולם הרוחני. זו האנרגיה שאנחנו נטענות ממנה, ועייפות או חוסר נחת הם פעמים רבות סימן שהיא חסרה לנו.

שלושה צבעי יסוד יכולים ליצור כל גוון שקיים. כשמערבבים אותם בלי סדר יוצא חום עכור, וכשכל צבע מקבל את המקום שלו נוצרת קשת. ככה גם האנרגיות שלנו: רובנו גדלות כשהן מעורבבות זו בזו, ולכן לפעמים קשה לדעת מה אני מרגישה, ואם החלטה שקיבלתי באה ממני או מהאחרים סביבי. כשלומדים להבחין ביניהן, נוצרת בפנים קשת.

למה דווקא צבע?

כי צבע הוא אנרגיה שאפשר לראות. את מה שקשה לתאר במילים, אפשר לצייר, לחוש ולשנות על הדף. הצבע מתנהג לפי חוקים, והחוק הראשון שלו הוא ששלושת צבעי היסוד יוצרים את כל שאר הצבעים. וכשמסתכלים כך על הנפש, מבינים איך שלוש האנרגיות שאיתן נולדנו יכולות ליצור כמעט כל דבר בחיים שלנו.

יש לצבעים גם תכונות של חומר, שאפשר להרגיש אותן בידיים. לצהוב מספיקה טיפה אחת של אדום או כחול כדי שיהפוך לכתום או לירוק. האדום משתנה הכי מעט כשמוסיפים לו גוונים אחרים, הוא שומר על עצמו. הכחול משתנה לאט, וצריך כמות לא קטנה של צבע אחר כדי להזיז אותו. כשעובדים ביומן, התכונות האלה הופכות לשפה, וכל אחת מגלה מה הן אומרות לה.

האם לכל צבע יש משמעות קבועה?

לא. רוב מה שכתוב על משמעות הצבעים הוא מילון: כחול מרגיע, אדום מעורר, ירוק מאזן. בשיטת "ארכיטיפים של צבע" אין מילון כזה. מה שאישי אצל כל אחת הוא הסידור של הצבעים על האנרגיות, וכל אחת מסדרת לעצמה את המפה לפי החיבור האישי והפנימי שלה לצבעי היסוד. גם המשמעות של צבע על הדף לא עומדת לבד. היא נולדת מהיחסים בין הצבעים, ומהאנרגיות שהם יוצרים ביחד.

מה המקום של הארכיטיפים בשיטה?

ארכיטיפים הם דפוסים אוניברסליים שיונג תיאר כחלק מהלא מודע הקולקטיבי, זה שכולנו חולקות. בכל אחת מאיתנו יש אם טובה, זקן חכם, מורה דרך, אבל אצל כל אחת הם מקבלים צורה אישית, לפי הבית שבו גדלה, התרבות והאופי שלה.

החידוש בשיטה הוא שמתחברים לארכיטיפ דרך צבע. ופעמים רבות הוא מגיע בדמות של אדם שאנחנו מכירות. כשעשיתי את התרגיל של שער הליבה, סבא שלי, שהיה רופא ומוזיקאי ושמר עליי כשהייתי קטנה, חזר אליי בדמות הארכיטיפ של "המלחין", ואמר לי: "יש לך את היכולת להלחין את חייך".

מה זה ספירלת הצבע של הילדות?

ספירלת הצבע של הילדות היא התהליך המרכזי של השיטה: מעבר בין שבעה שערים: שלושה לאנרגיות, שלושה למעברים ביניהן, ושער אחד של איחוד. מתחילות מהילדות, כי בילדות המוקדמת אנחנו הכי מחוברות לסוד של החיים שלנו, לייעוד ולפוטנציאל שלנו.

לפני השערים יוצרות את מפת הלידה: בדמיון מודרך חוזרות אל רגע הלידה, ואחריו יוצרות את מנדלת הצבע של הילדות, המפה שמלווה את כל הדרך. ואז מתחילים השערים:

1. שער הליבה. מי אני, כשאני לבד עם עצמי.
2. המעבר בין הליבה לקשר. הקשרים הראשונים שלנו, הרגעים שבהם היינו חלק ממישהו אחר, והרגעים שבהם למדנו להיות נפרדות.
3. שער הקשר. הדפוסים שלמדנו בילדות, מה ששלי ומה שלא, והגבולות.
4. המעבר בין הקשר לרוח. מורות הדרך שפגשנו בחיים, והשאלה מה אני באה להעביר הלאה.
5. שער הרוח. מאיפה אני נטענת, ומה החלימה בהקיץ פותחת בי.
6. המעבר בין הרוח לליבה. המקום שבו רעיון יורד לקרקע והופך ליצירה.
7. שער האיחוד. כשמכירות את האנרגיות ויודעות לאזן ביניהן, נוצרת תחושה של איחוד וקבלה עצמית. כאן נכנס הזהב, ואיתו השחור והלבן.

הרבה מהשינוי קורה בתוך השערים עצמם. בשער הקשר, למשל, כותבות רשימה של מה שלמדנו בילדות, משפטים שמתחילים ב"כשהייתי קטנה למדתי ש…". אני קוראת לזה "אוניברסיטת הילדות". אני בחרתי במשפט "הבית שלי יכול כל רגע להתפרק", והפכתי אותו ל"הבית שלי בתוכי".

והספירלה אינסופית. אפשר לחזור אליה שוב ושוב, בכל פעם עם ארכיטיפ אחר או נושא אחר, ובכל סיבוב להכיר את עצמך עמוק יותר.

מה ההבדל בין ארכיטיפים של צבע לטיפול באמנות או לריפוי בצבע?

השיטה איננה טיפול באמנות, והיא לא באה להחליף טיפול. אנחנו מניחות בצד את המילה טיפול, ומדברות על ריפוי. וההבדל משיטות אחרות של ריפוי בצבע הוא המפה האישית: במקום שהשיטה תגיד לך מה כל צבע אומר, את מגלה את הסידור שלך בעצמך, ולומדת להבין בעזרתו את הדפים שלך ואת החיים שלך.

איך לומדים את השיטה?

אפשר להתחיל בדף אחד ביומן: שלושה צבעי יסוד, ושאלה אחת מתוך השלוש. ולמי שרוצה ללכת עד הסוף, ההכשרה "ארכיטיפים של צבע", מחזור 3 נפתחת ב-27.12 ונמשכת כחצי שנה, בימי ראשון בבוקר בזום. קודם את עוברת בעצמך את ספירלת הצבע של הילדות, שער אחרי שער, ואחר כך לומדת ללוות בה נשים אחרות. ההכשרה פתוחה לכל אחת שרוצה ללמוד ללוות נשים בשיטה עוצמתית ופשוטה, ולא נדרש בה ניסיון קודם.

שאלות נפוצות

מה זה ארכיטיפים של צבע?

ארכיטיפים של צבע היא שיטה רוחנית ואמנותית ליצירה ביומן ויזואלי, שנולדה מתוך שיטת "דפי נפש". היא משתמשת בצבעים ובארכיטיפים כדי להכיר את שלוש האנרגיות שאיתן נולדנו, הליבה, הקשר והרוח, ונשענת על התאוריה של יונג ועל עולם השמאניזם.

מהן שלוש האנרגיות בשיטת ארכיטיפים של צבע?

הליבה, שעונה על השאלה מי אני. הקשר, שעונה על השאלה מה הייעוד שלי ועוסק בקשרים שלנו עם אחרים. והרוח, שעונה על השאלה איך אהיה מאושרת, והיא החיבור לטבע, ליצירה ולעולם הרוחני.

האם לכל צבע יש משמעות קבועה בשיטה?

לא. אין בשיטה מילון קבוע של צבעים. כל אחת מסדרת לעצמה את צבעי היסוד על שלוש האנרגיות לפי החיבור האישי שלה, והמשמעות של צבע נולדת מהיחסים בינו לבין הצבעים האחרים.

מה זה ספירלת הצבע של הילדות?

זה התהליך המרכזי של השיטה: מפת לידה, ואחריה שבעה שערים, שלושה לאנרגיות, שלושה למעברים ביניהן ושער אחד של איחוד. אפשר לחזור לספירלה שוב ושוב, ובכל פעם להכיר את עצמך עמוק יותר.

האם ארכיטיפים של צבע היא טיפול באמנות?

לא. השיטה לא באה להחליף טיפול, והיא מדברת על ריפוי ולא על טיפול. היא נותנת מפה אישית של צבעים, שבעזרתה לומדים לקרוא את הדפים שיוצרים ביומן ואת מה שקורה בחיים.

צריך ניסיון בציור כדי ללמוד את השיטה?

לא. עובדים עם צבע, עם דימויים מתוך ספרים ויומנים ישנים ועם טכניקות פשוטות, ובהכשרה עצמה לא נדרש ניסיון קודם.

מתי בפעם האחרונה עצרת לשאול איזה צבע את עכשיו? לא איזה צבע את אוהבת, אלא איזה צבע יש בך היום, בבוקר הזה, אחרי השיחה ההיא. אני מזמינה אותך לערב פתוח של יצירה בצבעים, ביום שני 16.11 ב-20:00, בזום וללא עלות. בהדגמה חיה של השיטה תכירי את שלוש האנרגיות ואת שלושת צבעי האנרגיות שלך. לפרטים ולהרשמה לערב

ואם יהיו לך שאלות בדרך, אני כאן.

באהבה, רקפת

קולאז' מרפא: למה בחירת דימוי עוקפת את המבקר הפנימי

קולאז' מרפא הוא יצירה מדימויים מוכנים, גזירי מגזינים, תצלומים ונייר, שנבחרים לפי משיכה ולא לפי היגיון ומודבקים על דף כדי לפגוש רגש שעוד אין לו מילים. הוא עוקף את המבקר הפנימי כי למבקר אין כאן מה לשפוט: היד לא צריכה לייצר את הדימוי, רק לבחור בו. את לא צריכה לדעת לצייר בכלל.

שמי רקפת הדר, אני מטפלת באמנות, סופרת ובעלת בית הספר להכשרת מלוות דרך ליצירה ביומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש". רוב מה שכתוב בעברית על קולאז' הוא דפי הרשמה לסדנאות, ואף אחד מהם לא עוצר להסביר מה קורה בפנים ברגע שבו את מדפדפת במגזין והיד נעצרת על תמונה אחת… למה דווקא היא? ומה היא יודעת עלייך שעוד לא אמרת?

מה זה קולאז' מרפא?

קולאז' מרפא הוא שימוש בגזירה, בקריעה ובהדבקה של דימויים קיימים לא כדי ליצור תמונה יפה, אלא כדי לתת צורה למה שקורה בפנים. ההבדל מקולאז' רגיל הוא הכוונה: בקולאז' אמנותי בוחרים דימוי כי הוא מתאים לקומפוזיציה, בקולאז' מרפא בוחרים אותו כי הוא משך אותך, עוד לפני שידעת למה.

שיטת "דפי נפש" היא שיטה ליצירה ביומן ויזואלי שמשלבת עקרונות מעולם הטיפול באמנות, פסיכולוגיה יונגיאנית ועבודה רגישה לטראומה, בתוך מבנה פשוט של שבעה אלמנטים: כוונה, קסם המקריות, רקע, דימויים, צבע, קו וטקסט. בשיטת "דפי נפש" הקולאז' הוא לא טכניקה נפרדת. הוא יושב בכל אחד משבעת האלמנטים.

למה קל יותר לבחור דימוי מאשר לצייר אותו?

כי המבקר הפנימי שופט ביצוע. כשאת מציירת, כל קו הוא הוכחה למה שהיד שלך יודעת או לא יודעת לעשות, והקול שאומר "זה יצא עקום" או "את לא יודעת לצייר" מתעורר עוד לפני שהרגש הספיק להגיע לדף.

בקולאז' הדימוי כבר קיים. מישהו אחר צילם אותו, הדפיס אותו, ואת רק בוחרת. אין כאן ביצוע שאפשר להיכשל בו, ולכן המבקר נשאר בלי עבודה. את הבחירה מובילה המשיכה עצמה, והמשיכה מגיעה ממקום עמוק יותר מההיגיון: כחול של ים מתוך פרסומת, יד של אישה זרה, דלת פתוחה למחצה. את לא יודעת להסביר למה בחרת בהם, וזה בדיוק העניין.

ויש כאן עוד שכבה. בשיטת "דפי נפש" אחד האלמנטים הוא קסם המקריות: בוחרים דימוי כי הוא מוצא חן בעינייך, עוד לפני שאת מבינה למה. זה האלמנט שמשתיק את המבקר הפנימי בצורה הכי ישירה, כי אין דרך לטעות במשיכה.

מה ההבדל בין קולאז' מרפא ללוח חזון?

לוח חזון בנוי מדימויים של מה שאת רוצה שיקרה: הבית, הגוף, הטיול. הוא מתכנן קדימה, והבחירה בו מודעת לגמרי. קולאז' מרפא הולך לכיוון ההפוך. הוא לא שואל מה את רוצה, הוא שואל מה יש בך עכשיו, והבחירה בו פחות מודעת בכוונה, כדי שמשהו שעוד לא ידעת יוכל להופיע.

איך יוצרים דף קולאז' בשיטת "דפי נפש", צעד אחר צעד?

תצטרכי מחברת עם דפים עבים, ערימה של מגזינים ישנים, תצלומים או נייר עטיפה, מספריים, דבק וכמה צבעים שכבר יש בבית. עשרים דקות מספיקות.

1. כוונה. שאלה או מילה אחת שהדף הזה מוקדש לה. לא תוכנית, רק כיוון.
2. קסם המקריות. דפדפי מהר בין המגזינים ותלשי כל דימוי שמוצא חן בעינייך, בלי לעצור לשאול למה. מהירות עוזרת להקדים את המבקר. הדימויים האלה נכנסים לדף גם אם הם לא נראים לך קשורים.
3. רקע. שכבת צבע ראשונה על הדף הלבן, בלי לתכנן. הרקע מכין אדמה לדימויים.
4. דימויים. התחילי מדימוי אחד מרכזי, ואחריו הוסיפי עוד. אפשר לגזור בדיוק, ואפשר לקרוע ביד ולתת לקצוות להיות לא ישרים.
5. צבע. מריחה של צבע שמכסה חלק מתמונה, או שמחברת בין שני דימויים רחוקים.
6. קו. קו שעובר מדימוי לדימוי, או מסגרת סביב מה שחשוב.
7. טקסט. מילה אחת או משפט קצר בסוף, אחרי שהדף כבר אמר את שלו.

לא חייבים את כל השבעה בכל דף, והסדר גמיש. המבנה נותן ביטחון, ואת חופשייה לזוז בתוכו.

מה עושים עם הדף אחרי שהוא מוכן?

לא מפרשים מהר. בשיטת "דפי נפש" פוגשים דף בשלושה שלבים, ובסדר הזה:

1. הרגשה. מה הדף הזה עושה לי כשאני מסתכלת עליו? לפני כל הסבר.
2. תיאור. מה אני רואה בו בפועל: אילו דימויים, אילו צבעים, מה גדול ומה קטן, מה מסתתר בפינה.
3. שאלה אחת. שאלה פתוחה שלא מציעה תשובה, למשל "מה היה על הדף לפני שהדבקתי את הדימוי הזה, ומה השתנה אחריו?"

שימי לב במיוחד לדימויים שבחרת בלי לדעת למה. לרוב הם אלה שיש להם הכי הרבה מה להגיד, דווקא כי הראש לא בחר בהם.

האם קולאז' יכול להעלות דברים קשים?

כן. דימוי שנבחר בלי מחשבה יכול לגעת בזיכרון או ברגש שלא ציפית לפגוש. בשיטת "דפי נפש" לא נכנסים ישר לחומר הכבד. כל מפגש מתחיל בחיבור לכוחות ולמשאבים: אנשים שאת אוהבת, מקומות שמרגישים בית, רגעים שבהם היית חזקה משחשבת. דף קולאז' של משאבים הוא מקום טוב להתחיל ממנו.

אם עולה משהו שמציף, עצרי, נשמי, סגרי את היומן. הדף לא הולך לשום מקום. ואם אותה הצפה חוזרת בכל פעם שאת פותחת את היומן, זה סימן ליצור בליווי מטפלת, והדפים שלך יכולים להתלוות אלייך לשם.

שאלות נפוצות

מה זה קולאז' מרפא?

קולאז' מרפא הוא יצירה מדימויים מוכנים, כמו גזירי מגזינים ותצלומים, שנבחרים לפי משיכה ולא לפי היגיון ומודבקים על דף כדי לפגוש רגש שעוד אין לו מילים. המטרה היא ביטוי ומפגש עם עצמך, לא תמונה יפה.

למה קולאז' עוקף את המבקר הפנימי?

כי המבקר הפנימי שופט ביצוע, ובקולאז' אין ביצוע: הדימוי כבר קיים ואת רק בוחרת בו. כשבוחרים מהר, לפי מה שמוצא חן בעינייך ועוד לפני שהבנת למה, לא נשאר למבקר על מה להתלבש.

צריך לדעת לצייר כדי ליצור קולאז' מרפא?

לא. קולאז' הוא אחת הדרכים הכי פשוטות להתחיל ליצור ביומן ויזואלי בלי שום ניסיון, כי הדימויים, הצבע והקריעה עושים את העבודה גם בלי שליטה ברישום.

מה ההבדל בין קולאז' מרפא ללוח חזון?

לוח חזון מתכנן קדימה ומציג במודע את מה שאת רוצה שיקרה. קולאז' מרפא שואל מה יש בך עכשיו, והבחירה בו פחות מודעת, כך שהדף יכול להפתיע גם את מי שיצרה אותו.

אילו חומרים צריך לקולאז' מרפא?

מחברת עם דפים עבים, מגזינים ישנים או תצלומים, מספריים, דבק וכמה צבעים שכבר יש בבית. חומרים מקצועיים אפשר להוסיף בהמשך, אם בכלל.

איך מפרשים דף קולאז'?

לא ממהרים לפרש. קודם שואלים מה הדף עושה לך, אחר כך מתארים מה רואים בו בפועל, ובסוף שואלים שאלה פתוחה אחת. המשמעות מגיעה מתוך המפגש עם הדף, לא ממילון של סמלים.

מתי בפעם האחרונה נתת ליד שלך לבחור לפני שהראש הספיק להחליט? ערימה של מגזינים ישנים שמחכה במגירה יכולה להיות הדלת הכי פשוטה לשם, בלי מכחול, בלי כישרון, רק תמונה אחת שנעצרת מול העיניים ומבקשת להיכנס לדף. פני לעצמך עשרים דקות ביום, קחי דף, צבעי מים, כמה דימויים וצרי משהו שמשקף בדיוק מה שאת מרגישה עכשיו. אם את עוד שואלת את עצמך מאיפה מתחילים, כתבתי מדריך מלא ליומן ויזואלי ולשיטת "דפי נפש", ועל הפחד מהדף כשאין ניסיון בציור כתבתי במאמר על יצירה ביומן ויזואלי בלי ניסיון בציור. ובאתר מחכה לך שיעור מתנה בהרשמה לרשימת התפוצה: visualjournal.co.il

אם יהיו לך שאלות בדרך – אני כאן.

באהבה, רקפת

מה עושים כשעולה משהו קשה בזמן יצירה?

כשעולה משהו קשה בזמן יצירה, עוצרים. מניחים את המכחול, נושמים שלוש נשימות ארוכות, וחוזרים לחדר דרך החושים לפני שמחליטים אם להמשיך. אחר כך סוגרים את הדף בטקס קצר ומתחברים למשאב. הדף לא הולך לשום מקום. אם ההצפה חוזרת בכל פעם שאת פותחת את היומן, זה הסימן ליצור בליווי מטפלת ולא לבד.

שמי רקפת הדר, אני מטפלת באמנות, סופרת ובעלת בית הספר להכשרת מלוות דרך ליצירה ביומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש". ואז הגיע השבעה באוקטובר, ויחד עם מלוות דרך שהוכשרו בשיטתי ישבתי מול מאות נשים מפונות ושורדות מבארי, עם דף לבן ועיפרון ביד, ושאלנו את עצמנו – מה עושים עם כאב שאין לו מילים? כל מה שכתוב כאן נלמד שם ובחדר הטיפולים, לא מתוך ספר. וזה בדיוק החלק שאף אחת לא כותבת: לא "יצירה מרפאת" ולא "זה לא תחליף לטיפול", אלא מה עושים בפועל בשתי הדקות שאחרי שהיד עצרה באוויר.

האם יצירה יכולה להציף רגשות ולהחמיר את המצב?

כן, אם היא הופכת מעיבוד לחזרה על החוויה. יצירה סביב זיכרון כואב מקרבת אותו, וכשהוא מתקרב מהר מדי הגוף מגיב כאילו זה קורה שוב עכשיו: לב דוהר, קור, טשטוש, בהלה. המצב הזה הוא לא ריפוי, הוא הצפה. כל מה שכתוב בהמשך קיים כדי להשאיר אותך בצד השני של הקו הזה, זה שבו את נוגעת בכאב ונשארת את עצמך תוך כדי.

יש גם הבדל בין קושי לבין הצפה, וכדאי להכיר אותו: דף שמעלה דמעות ומשאיר אותך עייפה ומעט קלה יותר עשה את העבודה. דף שמשאיר אותך רועדת ומנותקת עשה משהו אחר לגמרי.

איך מזהים שהיצירה עברה מעיבוד להצפה?

אלה הסימנים שבהם עוצרים, בעדינות ובלי שום תחושת כישלון:

• הגוף עובר לכוננות. לב דוהר, נשימה גבוהה וקצרה, רעד בידיים, בחילה, חום או קור פתאומי.
• ניתוק או טשטוש. תחושה שאת לא לגמרי בחדר, שהזמן נעלם, שהדף מרוחק ממך.
• לופ. אותה סצנה חוזרת שוב ושוב בראש בזמן היצירה, בלי שום תזוזה או הקלה.
• הכיוון. אחרי היצירה את מרגישה גרוע יותר, ולא פעם אחת אלא בכל פעם.
• הדף מסרב להיסגר. את מוסיפה ומוסיפה כדי "לסדר" את מה שעלה, במקום כדי שהדף יגיד מה שיש לו להגיד.

מפגש קשה אחד הוא לא נורה אדומה, זה קורה. אותה הצפה שחוזרת בכל פעם שאת פותחת את היומן היא הסימן שהחומר הזה מבקש חברה מקצועית, לא עוד מאמץ לבד.

מה עושים ברגע עצמו, צעד אחר צעד?

1. עוצרת. מניחה את המכחול, מזיזה את הכיסא אחורה חצי מטר. זה לא ויתור, זו בחירה.
2. נושמת שלוש נשימות ארוכות. הנשימה היוצאת ארוכה מהנכנסת. הגוף מקשיב לנשימה היוצאת יותר מלכל משפט מרגיע.
3. חוזרת לחדר דרך החושים. מוני בקול חמישה דברים שאת רואה, הרגישי את כפות הרגליים על הרצפה, שתי כוס מים קרים, צאי לחלון. החושים מחזירים את ההווה מהר יותר מהמחשבה.
4. סוגרת את הדף בטקס קצר. מסגרת סביב מה שנוצר, מילת סיום אחת, או פשוט סגירת היומן עם שתי הידיים על הכריכה ונשימה אחת.
5. חוזרת למשאב. אם יש לך דף משאבים ביומן, פתחי אותו והישארי מולו דקה. אם אין, זה הזמן ליצור אותו, ולא להמשיך את הדף הקשה.
6. נותנת לעצמך עשר דקות רגילות. כלים בכיור, כיבוס, שיחה קצרה, הליכה מסביב לבניין. לא חוזרות ישר לעבודה או למסך.

ושתי מילים על מה שלא עושים: לא קורעות את הדף ברגע הזה ולא זורקות אותו. לפעמים בא חשק לגרש את מה שעלה, אבל דף שנקרע ברגע של הצפה נוטה להשאיר את התחושה שהיה כאן משהו שאסור להסתכל עליו. אפשר פשוט לסגור את היומן ולהחליט בעוד שבוע.

איך שיטת "דפי נפש" ניגשת לחומר כבד?

לא ישר אליו. שיטת "דפי נפש" היא שיטה של יצירה ביומן ויזואלי שבה כל מפגש מתחיל בחיבור לחלקי הנפש החזקים והטובים ולמשאבים, ורק מתוך הקרקע הזאת נוגעים בחומר הכבד, אם בכלל.

בשיטה הזאת לא עובדים עם הטראומה ישירות, אלא אם האישה עצמה הביאה את החומר והיא מוכנה לעבוד איתו. הטראומה נמצאת שם, אנחנו יודעות שהיא קיימת, והיא לא הדלת שדרכה נכנסים. הדלת היא המשאבים: אנשים שאנחנו אוהבות, הורים ומשפחה גם אם כבר אינם, מקומות שמרגישים בית, רגעים שבהם היית אמיצה יותר משחשבת. יש המון דרכים להתחבר לכוחות האלה על דף, וזה הלב של השיטה: כמה שהקרקע הזאת מתחזקת, כך החומר הקשה יכול להתרכך ולזוז בקצב שלו.

הקהילה היא משאב בפני עצמה, ומשמעותי מאוד. יצירה לצד נשים אחרות, בקבוצה או בליווי של מלווה שהוכשרה לזה, אומרת שהדף שלך נראה ומוחזק, ומה שאישה אחת מעזה לשים על נייר פותח דלת לכל השאר.

איך מכינים דף משאבים לפני שנוגעים בכבד?

דף המשאבים הוא הדף שאת חוזרת אליו. הוא נשאר ביומן, לא נקרע ולא מכוסה, וכדאי שהוא יהיה שם לפני שאת מתקרבת למשהו קשה:

1. צבע אחד שאת אוהבת, כשכבת רקע על כל הדף. בלי תכנון.
2. דימוי של מקום שמרגיש בית. גזירה מתוך מגזין, תצלום ישן, נוף מהמרפסת.
3. דימוי או שם של מי שמחזיק אותך. אדם, סבתא, חברה, גם מי שאינם.
4. מילה אחת שאת רוצה שתקבל אותך כשתחזרי לדף הזה.
5. סימון. פני אליו תווית או פינה מקופלת, כדי שתמצאי אותו מהר עם יד רועדת.

בשיטת "דפי נפש" זה לא חימום לפני העבודה האמיתית. זו העבודה עצמה.

מה זה טקס סגירת דף ולמה הוא עובד?

טקס סגירה הוא מחווה קטנה וקבועה שמסמנת שהביקור נגמר. בלעדיו הדף נשאר פתוח בתוכך גם אחרי שסגרת את היומן, ואת ממשיכה את היום עם משהו שלא הונח.

שלוש גרסאות שעובדות, ואחת מהן מספיקה:

• מסגרת. קו סביב מה שנוצר. מה שבתוך המסגרת הוא בפנים, ואת בחוץ.
• מילת סיום. מילה אחת בפינת הדף, לא כותרת ולא הסבר.
• הידיים על הכריכה. סוגרת את היומן, מניחה שתי כפות ידיים עליו, נשימה אחת, ומזיזה אותו למקום שבו הוא גר.

הוסיפי תאריך. מקבץ דפים מתוארכים הופך עם הזמן למשהו שאפשר להסתכל עליו לאחור ולראות בו תנועה, וזה בפני עצמו מרגיע.

למה דימוי מחזיק כאב בעדינות יותר ממילים?

מילים דורשות סיפור: קודם זה, ואחר כך זה. זיכרון כואב לא תמיד שמור כסיפור, הוא חי בשברים, בתחושות ובצבעים, ובקשה ממנו להיות משפטים מוקדם מדי מכריחה אותך לעבור דרך החלקים הקשים לפי הסדר. דימוי מאפשר לחוויה להגיע שלמה אבל מכוסה, כסמל שאת מחזיקה בשליטה: נייר קרוע, מריחה של כחול כהה, דמות קטנה בתוך דף גדול וריק.

ראיתי את זה חוזר שוב ושוב: דף של צבע ונייר קרוע אומר מה שקרה בלי שהאישה תצטרך לומר את זה, והדף מחזיק את זה, כך שהיא לא מחזיקה את זה לבד.

מתי אפשר להמשיך לבד ומתי פונים למטפלת?

המדד הוא תזוזה, לא עוצמה. יצירה לבד מספיקה כשהחומר כבד אבל זז: את יוצרת, משהו נפתח, ואת יוצאת מהדף קצת קלה או בהירה יותר. פני למטפלת מוסמכת כשהוא לא זז, כשסימני ההצפה חוזרים בכל פעם, כשהשינה או התפקוד היומיומי נפגעים, כשיש מחשבות לפגוע בעצמך, או כשהאירוע קרה לאחרונה והוא עוד פתוח וטרי.

זו לא ירידת מדרגה. מטפלת לא מחליפה את היומן, ולרוב היומן הוא בדיוק הגשר: הדפים שיצרת יכולים להתלוות אלייך לחדר הזה ולומר שם את מה שקשה להגיד.

שאלות נפוצות

האם יצירה יכולה להציף רגשות?

כן. יצירה מקרבת חומר רגשי, ולפעמים היא מקרבת אותו מהר מדי. ההבדל בין קושי מועיל להצפה הוא הכיוון: דף שמשאיר אותך עייפה ומעט קלה יותר עשה את העבודה, דף שמשאיר אותך רועדת, מנותקת או בבהלה סימן שצריך לעצור ולקרקע.

מה עושים כשעולים דמעות באמצע היצירה?

דמעות הן לא סימן לעצור. הן לרוב סימן שהדף נוגע במקום נכון. עצרי רק אם הגוף עובר לכוננות או שאת מרגישה מנותקת. אחרת המשיכי לצבוע תוך כדי, ואל תנסי להסביר לעצמך מה קרה.

איך מקרקעים את עצמך אחרי יצירה קשה?

מוני בקול חמישה דברים שאת רואה בחדר, הרגישי את כפות הרגליים על הרצפה, שתי מים קרים וצאי לאוויר לכמה דקות. אחר כך תני לעצמך עשר דקות רגילות לפני שאת חוזרת ליום, ולא חוזרות ישר למסך.

מה זה טקס סגירת דף?

מחווה קטנה וקבועה שמסמנת שהביקור נגמר: קו מסגרת סביב מה שנוצר, מילת סיום אחת בפינה, או סגירת היומן עם שתי הידיים על הכריכה ונשימה אחת. הטקס אומר לגוף שהדף הונח.

האם צריך לקרוע או לזרוק דף שעלה ממנו משהו קשה?

לא ברגע עצמו. אפשר לסגור את היומן ולהחליט בעוד שבוע. דף שנקרע בתוך הצפה נוטה להשאיר את התחושה שהיה כאן משהו שאסור להסתכל עליו, ואת התחושה הזאת לא רוצות להשאיר.

האם אפשר ליצור סביב חומר טראומטי בלי מטפלת?

לפעמים כן, אם את מקצבת: מפגש קצר ומוגבל בזמן, עבודה בשוליים של הזיכרון ולא במרכזו, דף משאבים לפני ואחרי, וטקס סגירה. אם היצירה משאירה אותך מוצפת או מנותקת שוב ושוב, החומר הזה מבקש ליווי מקצועי לצידך.

יש רגע שאני זוכרת מהחדר, אישה שהניחה את המכחול ואמרה "אני לא יכולה עכשיו", וסגרנו יחד את היומן. שבועיים אחר כך היא פתחה את אותו דף ביוזמתה והוסיפה לו צהוב בפינה. זה כל הסיפור: הדף חיכה לה בקצב שלה, והיא לא רצה אחריו. פני לעצמך עשרים דקות ביום, קחי דף, צבעי מים, כמה דימויים וצרי משהו שמשקף בדיוק מה שאת מרגישה עכשיו. ואם את עוד בתחילת הדרך, המדריך לדף הראשון הולך איתך צעד אחר צעד, ובאתר מחכה לך גם שיעור מתנה בהרשמה לרשימת התפוצה: visualjournal.co.il

באהבה, רקפת

בית הספר של שיטת "דפי נפש": איפה לומדים להנחות, בישראל ובעולם

את שיטת "דפי נפש" לומדים בבית ספר "מסעות יצירתיים", שנוסד ב-2014 ומכשיר מלוות דרך מאז 2016, בהכשרה בת עשרים מפגשים בזום. בישראל נפתחים שני מחזורים בשנה, ובוגרת מקבלת תעודת מלוות דרך המסמיכה אותה להנחות קבוצות ולעבוד באופן פרטני. מאז 2021 פועלת גם הכשרה זהה באנגלית, לקהל בינלאומי.

שמי רקפת הדר, אני מטפלת באמנות וסופרת, ופיתחתי את שיטת "דפי נפש" בשנת 2014. את ההכשרה בישראל אנחנו מנהלות יחד, איריס גל ואני. הדף הזה נועד לענות על שאלה אחת: איפה לומדים את השיטה, מה בדיוק לומדים בה, ומה מקבלת מי שמסיימת. על מה השיטה עצמה נשענת מבחינה מקצועית אפשר לקרוא בעמוד הפרסומים, שם מרוכזים המאמרים בכתבי העת והפרקים בספרים המקצועיים.

מה זה בית הספר של שיטת "דפי נפש"?

בית ספר "מסעות יצירתיים" נוסד ב-2014, באותה שנה שבה פיתחתי את השיטה, ובתחילת דרכו לימד קורסים לקהל הרחב. הכשרת מלוות הדרך נפתחה בו ב-2016, והיא נולדה מתוך צורך שעלה מהשטח: נשים שיצרו איתי ביומן רצו להעביר את זה הלאה, וביקשו מסגרת מסודרת שתלמד אותן איך.

שיטת "דפי נפש" היא שיטה של יצירה ביומן ויזואלי שבה כל דף נבנה בשכבות, לפי סדר קבוע של שבעה אלמנטים: כוונה, קסם המקריות, רקע, צבע, דימוי, קו וטקסט. הסדר הזה הוא לב תוכנית הלימודים, ולצידו נלמדות ההנחיה הקבוצתית, העבודה עם הקולות הפנימיים, וההיכרות עם החומרים והטכניקות.

בבית הספר שתי הכשרות הנחיה נפרדות:

• הכשרת מלוות דרך בשיטת "דפי נפש". ההכשרה המרכזית, והיא שמובילה לתעודה. נמצאת כעת במחזור 16.
• הכשרת מנחות בשיטת ארכיטיפים של צבע. מסלול נפרד שמעמיק בשפת הצבע של השיטה, ונשען על הספר "ארכיטיפים של צבע". נמצאת במחזור 3.

מה לומדים בהכשרת מלוות דרך?

ההכשרה נפרסת על פני עשרים מפגשי זום, כתשעים ושלוש שעות אקדמיות, והיא בנויה בשלוש שכבות שמתקיימות במקביל לאורך כולה:

1. החוויה האישית. הלומדת עוברת בעצמה את התהליך שאותו תלמד להעביר. אי אפשר ללוות אישה אחרת דרך שכבה שלא עברת בעצמך.
2. הידע המקצועי. שבעת האלמנטים לעומק, טכניקות היצירה, כריכת יומנים, והעבודה עם הדימוי, הצבע והטקסט ככלים רגשיים ולא אסתטיים.
3. ההנחיה. איך בונים סדנה, איך מחזיקים קבוצה, מה עושים כשעולה חומר קשה, ואיך מגדירים לעצמך קהל יעד וחזון אישי כמנחה.

המפגשים מוקלטים ונשמרים בספריית ההקלטות באתר, כך שמי שנעדרה ממפגש איננה מפסידה אותו, ומי שמסיימת יכולה לחזור לחומרים בשנים שאחר כך. לצד המפגשים פועלת קבוצה סגורה של המחזור, ובמהלך השנה כל לומדת מקבלת מפגש הדרכה פרטני לגיבוש החזון והיציאה לדרך.

את ההכשרה מלמד צוות ולא מורה אחת. לצידי ולצד איריס גל מלמדות בה הדס קורט, טל כהן עקאב ודניאלה שחם שריג, כל אחת מהזווית המקצועית שלה.

מה ההבדל בין ההכשרה בישראל לבין ההכשרה הבינלאומית?

בפועל כמעט לא כלום. אותה שיטה, אותם שבעה אלמנטים, אותם עשרים מפגשים ואותו קצב. מה שנלמד באנגלית הוא מה שנלמד בעברית.

ההבדל אינו בתוכן ואינו בקצב, אלא בשפה ובמי שעומדת מול הקבוצה. בחירה בין השתיים היא בחירה בשפה שבה נוח לך ללמוד, ולא בחירה בין שתי רמות.

מה מקבלת בוגרת בסיום?

תעודת מלוות דרך בשיטת "דפי נפש", המסמיכה להנחות קבוצות ולעבוד באופן פרטני. לצידה נכנסת הבוגרת לקהילה סגורה של מלוות דרך בארץ ובעולם, ומקבלת את הזכות ללמד את קורס הדגל של בית הספר, כלומר תוכנית לימודים מוכנה שאפשר לצאת איתה לדרך ביום שאחרי.

הבוגרות אינן נשארות תיאורטיות. במאגר המלוות המוסמכות בישראל רשומות כיום 243 נשים, בשישה אזורים מהצפון ועד הדרום, וכל אחת מהן מנחה סדנאות באזור שלה. את המאגר אפשר לסנן לפי אזור וליצור קשר ישירות עם כל אחת מהן: מאגר מלוות הדרך המוסמכות.

למי ההכשרה מתאימה, ולמי פחות?

ההכשרה מתאימה למטפלות ולמנחות שמחפשות כלי נוסף לארגז הכלים, לנשים שעברו בעצמן תהליך משמעותי ביומן ורוצות להעביר אותו הלאה, ולמי שמחפשת מקצוע חדש שאפשר לעסוק בו לצד עיסוקים אחרים.

אין דרישת רקע באמנות. הטכניקות בנויות במיוחד כך שלא נדרשת בהן יכולת ציור, וחלק ניכר מהבוגרות לא נגעו בחומרי יצירה לפני שהגיעו.

מה שכן נדרש הוא זמן. עשרים מפגשים, ולצידם עבודה אישית ביומן בין מפגש למפגש, הם התחייבות אמיתית. מי שמחפשת היכרות ראשונה עם היומן בלי מחויבות כזאת תמצא מענה מדויק יותר במדריך המלא לשיטה ובקורסים הפתוחים באתר, ולא בהכשרה.

וההכשרה איננה לימודי טיפול. היא מכשירה ללוות יצירה ולא לטפל בטראומה, וההבחנה הזאת נלמדת בתוכה במפורש.

על מה בית הספר נשען?

על שיטה שיש לה תיעוד מקצועי מחוץ לבית הספר עצמו, וזה מה שמבדיל בין הכשרה לבין קורס פרטי. השיטה פורסמה בשני מאמרים בכתבי עת מקצועיים בישראל, פרק שלה נכלל בספר "פרוטוקולים של כוחות ותקווה" בהוצאת הקריה האקדמית אונו, ופרק נוסף באנתולוגיה "סטודיו בטוח" של יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אמנויות. שני פרוטוקולים בספר של מרכז משאבים, שרץ במרכזי החוסן, מבוססים על העבודה שלי ומיוחסים אליי בשמי.

כל הפרסומים, הסיקור התקשורתי והתערוכות מרוכזים בעמוד הפרסומים, עם קישור למקור המלא של כל פריט.

שאלות נפוצות

איפה לומדים את שיטת "דפי נפש"?
בבית ספר "מסעות יצירתיים", שנוסד ב-2014 ומכשיר מלוות דרך מאז 2016, והוא המסגרת היחידה שמעניקה את תעודת מלוות דרך בשיטה. ההכשרה מתקיימת בזום, בעברית בישראל ובאנגלית לקהל בינלאומי מאז 2021.

כמה זמן נמשכת הכשרת מלוות דרך?
עשרים מפגשי זום שהם כתשעים ושלוש שעות אקדמיות, בעברית ובאנגלית כאחד. בישראל נפתחים שני מחזורים בשנה, אחד באוקטובר ואחד בינואר או פברואר, ובאנגלית מחזור אחד בשנה.

האם צריך רקע באמנות או בטיפול כדי ללמוד?
לא. הטכניקות בנויות כך שלא נדרשת יכולת ציור, ואין דרישת השכלה קודמת בטיפול. חלק מהלומדות הן מטפלות ומנחות שמוסיפות כלי לעבודתן, וחלק מגיעות ללא רקע מקצועי כלל.

מה מקבלת בוגרת בסיום ההכשרה?
תעודת מלוות דרך בשיטת "דפי נפש" המסמיכה להנחות קבוצות ולעבוד פרטנית, כניסה לקהילה הסגורה של הבוגרות בארץ ובעולם, והזכות ללמד את קורס הדגל של בית הספר.

האם הכשרת מלוות דרך היא הכשרה לטיפול באמנות?
לא. היא מכשירה ללוות תהליכי יצירה ביומן ויזואלי, ולא לטפל בטראומה או לעסוק בפסיכותרפיה. ההבחנה בין ליווי לבין טיפול נלמדת בתוך ההכשרה במפורש.

כמה מלוות דרך מוסמכות יש בישראל?
243 נשים רשומות כיום במאגר המלוות המוסמכות, בשישה אזורים מהצפון ועד הדרום. המאגר פתוח באתר וניתן לסינון לפי אזור.

כשנפתח מחזור ההכשרה הראשון ב-2016 לא ידעתי שעשר שנים אחר כך יהיו מאות נשים שמנחות את השיטה בעצמן, כל אחת בקול שלה ובקהילה שלה. פני לעצמך עשרים דקות ביום, קחי דף, צבעי מים, כמה דימויים וצרי משהו שמשקף בדיוק מה שאת מרגישה עכשיו. וכשתרגישי שאת רוצה להעביר את זה הלאה, בית הספר כאן. באתר מחכה גם שיעור מתנה בהרשמה לרשימת התפוצה: visualjournal.co.il

באהבה, רקפת