יומן ויזואלי אחרי טראומה: איך עובדים על חוסן ותקווה בלי לגעת ישר בכאב
יומן ויזואלי אחרי טראומה עובד דרך משאבים ולא דרך הזיכרון הקשה. במקום לבקש מאישה לספר מה קרה לה, בונים איתה על הדף חיבור לכוחות שכבר נמצאים ברשותה: אנשים שהיא אוהבת, מקומות שמרגישים בית, רגעים שבהם הייתה אמיצה יותר משחשבה. הקרקע הזאת מתחזקת שכבה אחרי שכבה, ורק מתוכה החומר הכבד יכול לזוז בקצב שלו, אם בכלל.
את זה כתבתי במאמר שפורסם במאי 2024 בכתב העת המקצועי פסיכולוגיה עברית, תחת השם רקפת לינק-סקופ: "להחזיר את האור": יומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש" כהתערבות לתקווה ולמשאבי חוסן. המאמר מתעד עבודה קבוצתית עם נשים מפונות מיישובי עוטף עזה בחודשים שאחרי השבעה באוקטובר, והדף שלפנייך הוא תמצית שלו, עם קישור למקור בסופו. שאר הפרסומים והסיקור מרוכזים בעמוד הפרסומים.
שמי רקפת הדר, אני מטפלת באמנות, סופרת ובעלת בית הספר להכשרת מלוות דרך ליצירה ביומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש". ואז הגיע השבעה באוקטובר, ויחד עם מלוות דרך שהוכשרו בשיטתי ישבתי מול מאות נשים מפונות ושורדות, עם דף לבן ועיפרון ביד, ושאלנו את עצמנו – מה עושים עם כאב שאין לו מילים?
איך התחיל מערך ההתנדבות?
בשבועות הראשונים אחרי השבעה באוקטובר פניתי למירב שקד, מלווה דרך בשיטת "דפי נפש" ויזמית, ויחד הקמנו מערך התנדבות של מלוות דרך שהגיעו אל המלונות ואל מרכזי הפינוי. קראנו למיזם "להחזיר את האור", וזאת הייתה הכוונה המילולית שלו: לא לטפל בטראומה, אלא לחפש יחד את נקודות האור שעוד נותרו ולחזק אותן.
כל קבוצה קיבלה עשרה מפגשים, כל אחד מהם בן שעתיים עד שלוש. את מה שראיתי שם כתבתי אחר כך במאמר, מפני שהבנתי שיש כאן משהו שראוי שמטפלות אחרות ידעו עליו.
למה לא עובדים ישירות על הטראומה?
מפני שההתערבות הזאת היא ליווי ולא טיפול. הנשים שישבו מולנו היו בתוך האירוע ולא אחריו, הן עדיין גרו בחדר מלון בלי לדעת מתי יחזרו הביתה, וכל בקשה לספר את מה שקרה הייתה מקרבת את הזיכרון מהר מדי.
ההבחנה הזאת היא לב העניין, והיא הקו שבין עיבוד לבין חזרה על החוויה:
- עיבוד מקרב את הכאב בקצב שהאישה שולטת בו, ומשאיר אותה עייפה ומעט קלה יותר.
- הצפה מחזירה את הגוף לכוננות, כאילו האירוע מתרחש שוב עכשיו, ומשאירה אותה רועדת ומנותקת.
הטראומה נמצאת בחדר וכולן יודעות שהיא שם, אבל היא איננה הדלת שדרכה נכנסים. הדלת עשויה מהמשאבים של האישה עצמה.
מהם שבעת האלמנטים של שיטת "דפי נפש"?
שיטת "דפי נפש" היא שיטה של יצירה ביומן ויזואלי שבה כל דף נבנה בשכבות, לפי סדר קבוע של שבעה אלמנטים, כך שמה שפוצל בנפש מתחבר בחזרה על הנייר.
- כוונה. מילה אחת או משפט אחד שאיתו נכנסים לדף. לא נושא לעבודה, אלא כוונה.
- קסם המקריות. פתיחה של הדף בטכניקה שאין בה שליטה, הדפס או התזה, כך שמשהו שאיש לא תכנן כבר נמצא שם ומחכה.
- רקע. השכבה הראשונה שנותנת לדף אווירה, עוד לפני שיש בו תוכן כלשהו.
- צבע. הבחירה הרגשית הגדולה של הדף. הצבע אומר את מה שעוד אין לו שם.
- דימוי. גזירה ממגזין, תצלום ישן, ציור פשוט. הדימוי מחזיק את החוויה שלמה אך מכוסה.
- קו. מה שמחבר בין החלקים, מקיף אותם או מפריד ביניהם.
- טקסט. מילה אחת או משפט אחד, בסוף ולא בהתחלה, אחרי שהדף כבר אמר את שלו.
הסדר הזה נבנה בכוונה כך. הוא מתחיל במקום שאין בו שיפוט, ומגיע אל המילים רק בשלב שבו הן כבר לא נדרשות להסביר דבר.
מה בנה את התחושה של ביטחון בתוך חדר מלון?
ארבעה דברים, שבמאמר הם מתוארים כעמודי התווך של ההתערבות:
- המסגרת. יומן אישי לכל אישה, מחברת אחת שנשארת שלה גם כשהבית עצמו איננו ברור. כשאין קירות, מחברת תפורה היא מקום.
- תכני המפגשים. כל מפגש נבנה סביב תמונה מטאפורית, למשל עץ המשאבים, ומתוכה נעשה מיפוי עדין של חלקי הנפש, כולל עבודה עם הילדה הפנימית ועם ארכיטיפים של כוח.
- זמן מוארך כזמן קהילה. שעתיים עד שלוש אינן נדרשות ליצירה בלבד. אלה השעות שבהן נשים מדברות בזמן שהידיים עסוקות, ומתוך השיחה הזאת נבנית קהילה.
- נוכחות מלוות הדרך. המלווה יוצרת לצידן ולא מולן, ומתפקידה לאתר את נקודות האור ולהצביע עליהן, גם כשהאישה עצמה עוד איננה רואה אותן.
מה קרה לקבוצות האלה אחר כך?
מה שהפתיע אותי יותר מכל הוא שחלק מהקבוצות המשיכו להיפגש בעצמן אחרי שעשרת המפגשים נגמרו. נשים התארגנו ליצור יחד בימים שבהם אף מלווה לא הגיעה, והיומן המשיך ללוות אותן בחיי היום יום בתוך המלון.
זו המטרה של הכלי הזה מלכתחילה. לא אישה שתלויה במלווה, אלא אישה שיוצאת עם מחברת ביד ועם ידיעה איך לפתוח אותה לבד, ביום שבו זה יהיה קשה.
האם זה מתאים גם למי שלא חוותה אירוע קיצוני?
כן, והעקרונות זהים. כל אישה שעוברת תקופה שאין לה מילים, אבל או מחלה, גירושין, פרידה או שינוי שלא ביקשה, יכולה לעבוד באותו סדר בדיוק: כוונה, רקע בלי שליטה, צבע, דימוי, קו, ואז מילה אחת.
ההבדל בין יצירה לבד לבין יצירה בליווי איננו בטכניקה אלא בשאלה מי מחזיק את הדף איתך. אם ההצפה חוזרת בכל פעם שאת פותחת את היומן, זה הסימן ליצור בליווי מקצועי ולא לבד.
שאלות נפוצות
האם יצירה ביומן ויזואלי עוזרת אחרי טראומה?
כן, כשהיא נעשית דרך משאבים ולא דרך הזיכרון הקשה עצמו. יצירה שמחברת אישה לכוחות שכבר יש לה מחזקת חוסן ותחושת מסוגלות, ומאפשרת לחומר הכבד לזוז בקצב שלו. יצירה שמבקשת לשחזר את האירוע עלולה להציף.
מה ההבדל בין ליווי ליצירה לבין טיפול פסיכולוגי?
ליווי ליצירה ביומן ויזואלי עובד על משאבים, תקווה ותחושת מסוגלות, ואינו מטפל בטראומה עצמה. טיפול פסיכולוגי או טיפול באמנות עוסקים ישירות בחומר הטראומטי. השניים אינם מחליפים זה את זה, והרבה נשים נעזרות בשניהם במקביל.
מהם שבעת האלמנטים בשיטת "דפי נפש"?
כוונה, קסם המקריות, רקע, צבע, דימוי, קו וטקסט. כל דף נבנה בשכבות לפי הסדר הזה, כך שהמילים מגיעות אחרונות, אחרי שהצבע והדימוי כבר אמרו את מה שקשה להגיד.
כמה זמן נמשך מפגש קבוצתי של יצירה ביומן ויזואלי?
שעתיים עד שלוש. הזמן המוארך אינו מותרות, הוא מה שמאפשר את המעבר מהעבודה הפנימית אל היצירה, ואת השיחה הקהילתית שנוצרת בין הנשים תוך כדי.
האם צריך ניסיון באמנות כדי להשתתף בקבוצה כזאת?
לא. רוב הנשים שהגיעו לא נגעו בחומרי יצירה מאז בית הספר היסודי. הטכניקות בנויות במיוחד כך שלא נדרשת בהן יכולת ציור, והתוצאה מגיעה מהשילוב בין השכבות.
איפה אפשר לקרוא את המאמר המקצועי המלא?
המאמר פורסם ב-23 במאי 2024 באתר פסיכולוגיה עברית, תחת השם רקפת לינק-סקופ, וזמין שם לקריאה.
אחת הנשים אמרה לי, אחרי המפגש השלישי, שאלה היו השעתיים המשמעותיות ביותר שעברו עליה באותם שבועות. לא אמרתי לה שום דבר חכם. ישבתי לצידה, הצעתי צהוב, והיא הוסיפה אותו בעצמה. פני לעצמך עשרים דקות ביום, קחי דף, צבעי מים, כמה דימויים וצרי משהו שמשקף בדיוק מה שאת מרגישה עכשיו. ואם עולה משהו כבד תוך כדי, כאן כתבתי בדיוק מה עושים ברגע הזה. באתר מחכה גם שיעור מתנה בהרשמה לרשימת התפוצה: visualjournal.co.il
לקריאת המאמר המקצועי המלא: רקפת לינק-סקופ, "להחזיר את האור": יומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש" כהתערבות לתקווה ולמשאבי חוסן, פסיכולוגיה עברית, מאי 2024
באהבה, רקפת
תגובות אחרונות