פונדה הייט קלארק היא אמנית מיקס מדייה ומורה לאמנות המלמדת ילדים ומבוגרים.

עבודותיה מאופיינות ביצירת פורטרטים של יצורים, אנשים וחיות בדרך יחודית הכוללת טקסט וחיבור פנימי.

את פונדה הייט קלארק פגשתי בתחילת דרכי עם היומן הוויזואלי. היא לימדה ב- 21 סודות.

כשראיתי את השיעור שלה ממש התאהבתי בפשטות שבה היא מלמדת ובחיבור שלה לעולם רוחני ומרתק.

פונדה מציירת יצורים, חיות ודמויות אנושיות מעוותות ויש לה סגנון מיוחד שבעיני מתכתב עם תקשור.

היא בוראת עולמות דרך היצירה שלה ומאפשרת לדמויות שהיא מציירת לדבר אליה.

פונדה חיה במערב קליפורניה והיא סבתא ואמא לשישה ילדים.

היא מספרת שביתה תמיד מלא באנשים, ורוב הילדים שלה גרים איתה עדיין, כולל הנכדים.

בבדיחות הדעת היא מתלוננת שאין לה פינה שקטה של עצמה ליצירה והיא נאלצת לחלוק את הספייס שלה עם בני משפחתה הרבים.

פונדה עובדת בעיקר עם אקריליק ועם תמונות מזורנלים או ספרים ישנים..

מה שמאפיין את עבודתה זה יצירה של פורטרטים.. היא שמה דגש רב על דמויות גדולות ולמעשה הסיפור שנוצר בכל עבודה הוא הדמות העיקרית שמספרת סיפור כלשהו…

הצופה מוזמן להשלים בדמיונו את הסיפור

פונדה היא אמנית מוכשרת, היא עובדת גם ביומנים, בתוך ספרים וגם יוצרת אמנות דיגיטלית במחשב

מוזמנים לצפות בראיון שערכה קוני סולרה עם פונדה הייט קלארק … אני נהניתי להקשיב לה!

לחצו כאן למעבר לגלרייה של עבודותיה של פונדה, עברו בין הגלריות ותוכלו להתרשם מעבודותיה

מזמינה אותכן ליצור בהשראת פונדה הייט קלארק!

ביחרו דמות שאתן מתחברות אליה ממגזין או ספר ילדים

הגדילו אותה והדביקו

נסו לראות אם היא “מדברת” אליכן, נותנת לכן מסר מסויים..

המשיכו את העבודה בחופשיות בצבעי אקריליק.

מוזמנות לכתוב כאן את תגובותיכן, אשמח לשמוע!

לפני שנתחיל אני רוצה לשתף אתכם במסע שמאני שהיווה השראה לכתיבת המאמר הזה.

יצאתי למסע לעולם תחתון לבקש עזרה בכתיבת הספר שלי על היומן הוויזואלי.

הסתובבתי בקרחת היער וחיכיתי לחיית הכוח שלי, הפעם הופיע דורבן ולקח אותי למערה, זחלתי אחריו, מנסה לא להידקר מקוציו בתוך החלל הצר והמחניק של המנהרה, זה היה מעייף ומיגע אך לבסוף הגענו למקום בו המנהרה הפכה למערה יפהפה הצופה אל ים תורכיזי בו שחה דולפין.

הדולפין הביט אלי, היה נדמה שהוא מחכה לי. הדורבן שכנע אותי לקפוץ אל המים, אך אני היססתי ,פחדתי. הוא הבטיח שיחכה לי כאן ואני אזרתי אומץ וקפצתי אל המים הקפואים, בטוחה שהדולפין הוא המדריך שלי במסע הזה.

הדולפין ליווה אותי אל לב הים, שם הפגיש אותי עם מדריך נוסף- הלוויתן. הלוויתן הענק לקח אותי למסע של ימים ולילות ארוכים על גבו לעבר ארץ חדשה.

הימים עברו, הקמתי לי מעין סככה על גב הלוויתן כדי להגן על עצמי מאור השמש היוקדת, לעיתים הייתי שוחה במים תחתיו, נהנית מהצל המגן ומתחושת הביטחון שהוא העניק לי.

 הרגשתי שהמסע לא יגמר לעולם, שלעולם אשב על גב הלוויתן ואחכה לראות באופק משהו, אחכה להגיע למקום מסוים…אחכה למצוא משהו באוקיאנוס הריק שסובב אותי.

ויום אחד, אחרי ימים ארוכים של המתנה, בעודי יושבת תחת הסוכה על גב הלוויתן- התחלתי לראות מולי את קווי המתאר של עיר המבצר המדברית, קוראת לי מהאופק הרחוק, מדברת אלי, מחכה לי שאבוא לחקור אותה…

זה היה רק חלק מהמסע שערכתי, מסע שחיבר אותי אל החזון שלי ואל הידיעה ששיטת “יומן המסע הויזואלי” הוא שיטה שזקוקה לצאת לאור העולם, היא שיטה שבאמצעותה שיניתי את חיי, שיטה שמאפשרת לי להיות במסע ריפוי מתמשך, שיטה שבזכותה אני מתחברת בכל רגע ורגע לייעוד שלי ולגילוי של דרכים חדשניות לבטא אותו במציאות היומ-יומית. 

במסע הזה ובעבודת היומן שיצרתי בעקבותיו ניתן לראות תמצית המבהירה את שלושת יסודות השיטה-

הלא מודע המנהל, שפת הדמיון ויצירת הגשר בין העולם הפנימי לעולם המציאות באמצעות היצירה ביומן הויזואלי. בסופו של דבר רק המעשים שלנו והיצירה שלנו בעולם, הגשמת הייעוד שלנו – הם אלו שמאפשרים לנו אושר, סיפוק ומשמעות.

מי מנהל את חיינו?

הלא מודע הוא מסתורין שמנהל את חיינו, מנווט אותנו לבחירות שאנו בוחרים, גורם לנו להמשך לאנשים מסוימים, משפיע על כל רגע ורגע מחיי היומיום שלנו.

 רק כאשר מכירים אותו ועובדים בשיתוף פעולה איתו- יש לנו שליטה על חיינו. הדבר המתעתע ביותר בלא מודע הוא שאנו לא מודעים להשפעה שלו בצורה מלאה. אנחנו חושבים שבאמצעות החלק החושב והמודע שלנו אנחנו מנהלים את חיינו, שולטים בגורלנו, עושים את הבחירות הנכונות אך למעשה אנחנו חיים באשליה, יושבים במושב האחורי בעוד מישהו אחר בתוכנו מנהל עבורנו את העניינים.

בכל רגע נתון אנחנו חיים במקביל בשתי מציאויות-עולמות, שגם הם בתורן חלק מעולמות גבוהים יותר שמקיפים אותנו.

עולם הפנים ועולם החוץ- המציאות.

עולם המודע והלא מודע(שניהם בתוך העולם הפנימי).

עולם ההוויה ועולם החויה

עולם הרוח ועולם החומר.(עולם הרוח הוא עולם נוסף בתוך הלא מודע שכולל אופציה של מציאות בלתי נראית, ישויות, אנרגיות והדרכה מלמעלה).

זה הבסיס של חיינו ,התנועה האינסופית בין שני העולמות בכל רגע נתון.

החלק הלא מודע בתוכנו כל כך עצמתי שיש לו נגיעה בכל אחד מהעולמות שבהם אנו חיים. הלא מודע משפיע על המציאות שלנו, על המודע שלנו, על עולם הרוח ועל עולם החומר.

הבריאות הנפשית והאושר שלנו נגזרים מתוך הדרך שבה אנו נעים בין העולמות…עד כמה אנחנו שואבים כוחות ואנרגיות משני המקורות של הקיום שלנו בכל רגע נתון.

מהי התנועה שלנו? מהי דרכנו בין העולמות? מהם המעברים ביניהם?

רוב הכאב והקושי בעולם מגיעים מתוך הסתגרות באחד העולמות בצורה מגבילה ולא בריאה . רבים מאתנו חיים בעולם החוץ, עסוקים בעשייה אינסופית ולא מודעים לאוצרות המצויים בתוך העולם הפנימי, חיים מתוך תחושת ניתוק מעצמנו. אחרים מאבדים את עצמם בתוך עולמם הפנימי ולא מצליחים לבנות לעצמם חיים של עשייה במציאות של הכאו ועכשיו,

האתגר הראשון הוא לגלות את השפה המדויקת שבה נוכל לדבר עם הלא מודע. השפה המדויקת לנו- לכל אחד ואחד מאתנו יש שפת דמיון ייחודית משלו, כל אדם הוא כמו כוכב לכת שיש לו שפה משלו, ואת השפה הזאת צריך להכיר. החדשות הטובות הן שההכרות הזאת מרגשת וממכרת, גורמת לתחושה שהעולם שלנו התרחב, הפך גדול ומסעיר יותר,  ואנו מאמצים לעצמנו נקודת מבט של “חוקר ומגלה ארצות”, חוקרים ולומדים את שפת הדמיון האישית שלנו.

הפסיכולוגיה חוקרת במשך שנים רבות את הלא מודע  ושיטות רבות של טיפול מבוססות על הכרות עם התכנים שנמצאים בלא מודע. הייחוד בשיטת “יומן המסע הויזואלי” הוא התקשור באמצעות שפת הדמיון האישית. שפת הדמיון היא שפה של מטאפורות, סמלים וחוויות של דמיון. אך שפת הדמיון לא נשארת רק בתוכנו- כדי שתפעל את פעולתה חשוב ליצור איתה הלכה למעשה בעולם וכאן נכנס היומן הויזואלי, היצירה ביומן הויזואלי היא חלק מהותי מגילוי שפת הדמיון, היצירה בחומר  מהווה את החיבור בין עולם הרוח של הדמיון לעולם החומר של הדמיון.

היומן הוויזואלי הוא הגשר שמאפשר לנו לעבור בין העולמות בנינוחות ויופי, ליהנות משניהם ולאזן אותם. נוכל לעשות זאת רק אם נכיר את הלא מודע שלנו ונלמד לצעוד על הגשר בינו לבין הכאן והעכשיו.

הצטרפו אלי לחלק ב’ של המאמר בחודש הבא- הכרות עם שפת הדמיון דרך היומן הוויזואלי

 שלכם רקפת, אפריל 2020