לפני שנתחיל אני רוצה לשתף אתכם במסע שמאני שהיווה השראה לכתיבת המאמר הזה.
יצאתי למסע לעולם תחתון לבקש עזרה בכתיבת הספר שלי על היומן הוויזואלי.
הסתובבתי בקרחת היער וחיכיתי לחיית הכוח שלי, הפעם הופיע דורבן ולקח אותי למערה, זחלתי אחריו, מנסה לא להידקר מקוציו בתוך החלל הצר והמחניק של המנהרה, זה היה מעייף ומיגע אך לבסוף הגענו למקום בו המנהרה הפכה למערה יפהפה הצופה אל ים תורכיזי בו שחה דולפין.
הדולפין הביט אלי, היה נדמה שהוא מחכה לי. הדורבן שכנע אותי לקפוץ אל המים, אך אני היססתי ,פחדתי. הוא הבטיח שיחכה לי כאן ואני אזרתי אומץ וקפצתי אל המים הקפואים, בטוחה שהדולפין הוא המדריך שלי במסע הזה.
הדולפין ליווה אותי אל לב הים, שם הפגיש אותי עם מדריך נוסף- הלוויתן. הלוויתן הענק לקח אותי למסע של ימים ולילות ארוכים על גבו לעבר ארץ חדשה.
הימים עברו, הקמתי לי מעין סככה על גב הלוויתן כדי להגן על עצמי מאור השמש היוקדת, לעיתים הייתי שוחה במים תחתיו, נהנית מהצל המגן ומתחושת הביטחון שהוא העניק לי.
הרגשתי שהמסע לא יגמר לעולם, שלעולם אשב על גב הלוויתן ואחכה לראות באופק משהו, אחכה להגיע למקום מסוים…אחכה למצוא משהו באוקיאנוס הריק שסובב אותי.
ויום אחד, אחרי ימים ארוכים של המתנה, בעודי יושבת תחת הסוכה על גב הלוויתן- התחלתי לראות מולי את קווי המתאר של עיר המבצר המדברית, קוראת לי מהאופק הרחוק, מדברת אלי, מחכה לי שאבוא לחקור אותה…
זה היה רק חלק מהמסע שערכתי, מסע שחיבר אותי אל החזון שלי ואל הידיעה ששיטת “יומן המסע הויזואלי” הוא שיטה שזקוקה לצאת לאור העולם, היא שיטה שבאמצעותה שיניתי את חיי, שיטה שמאפשרת לי להיות במסע ריפוי מתמשך, שיטה שבזכותה אני מתחברת בכל רגע ורגע לייעוד שלי ולגילוי של דרכים חדשניות לבטא אותו במציאות היומ-יומית.
במסע הזה ובעבודת היומן שיצרתי בעקבותיו ניתן לראות תמצית המבהירה את שלושת יסודות השיטה-
הלא מודע המנהל, שפת הדמיון ויצירת הגשר בין העולם הפנימי לעולם המציאות באמצעות היצירה ביומן הויזואלי. בסופו של דבר רק המעשים שלנו והיצירה שלנו בעולם, הגשמת הייעוד שלנו – הם אלו שמאפשרים לנו אושר, סיפוק ומשמעות.